עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

באתי להתלונן על חיי בעיקרון
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
To remember
-"It doesn't have to make sense to make sense."

- "Nothing Good Happens After 2 A.M."

-"לפעמים אני שוכחת להיות עצמי. וחבל, כי עצמי זה אחלה"

-"Never regret anything that made you smile"
Reality is not my friend
01/04/2020 16:23
שרילין
עברו עליי 3-4 חודשים מוזרים.
הייתי במערכת יחסים של שנתיים, היה לי די סבבה, לאט לאט נמשכתי אליו פחות ופחות.
אז נדלקתי על בחור פה בחור שם, בקטנה, לא רציני, קצת משיכה לכמה ימים  ועובר.
באותה תקופה, הגיע אלינו תלמיד חדש.
ישב בסלון, העיניים בלפטופ, קורא מחזה.
כפי שידוע עליי, יש לי נטייה לא מוסברת להתאהב בכל מה ששקט ומסתורי.
גם אם אני מאוהבת כבר בבן הזוג שלי.
לא פעם ראשונה שזה קורה לי, בטח לא האחרונה.
אבל זה אף פעם לא היה חזק כ"כ כמו שזה קרה איתו.

באותו יום, זרקתי לו איזו בדיחה סוטה, ולפני שהוא הלך הביתה אמר שלום, הסתכלנו אחד לשנייה בעיניים והיה ניצוץ.
באותו ערב יצאתי עם בן הזוג שלי לאכול ולהתמסטל כהרגלנו,
אבל במקום להנות מהרגע עם החבר שלי,
חשבתי מה יהיה אם אצא עם אותו בחור...
כמה נחמד יהיה להכיר מישהו חדש, לצאת לדייט עם מישהו שאני לא מכירה.
כמה נחמד יהיה אם אזמין אותו אליי וסתם נשב על המיטה שלי ונצפה בסרט?

אבל אני נאמנה, לא התחלתי איתו, לא ניגשתי אליו בכוונה, ניסיתי להנות עם בן הזוג הקיים שלי.

ואז התחלתי לראות אותו כל יום לימודים
הוא תמיד היה שם

יושב לו, צופה סרט, קורא, עושה חזרות.
בחור שקט וביישן.

מדי פעם היו שיחות משותפות בסלון, אז הוא היה זורק פה ושם מילה, מגחך קצת.

ואז התחלתי לראות את העיניים שלו בכל מקום.
כל כיוון שפניתי אליו, העיניים הכחולות שלו מביטות בי.
מבט קטן לכיוון הכיתה שלו, והנה הוא בדיוק עם העיניים שלו באותה שנייה מסתכל.

שאלתי חבר מהכיתה, "מי זה הבחור הזה עם העיניים הכחולות?"
הוא ענה לי "קוראים לו ***".
וכך ידעתי את שמו.

באותו יום הקפצתי את החבר לכיתה לעבודה שלו, כל הנהיגה עשיתי כמעט תאונות, עצירות פתאומיות.
חוסר ריכוז מוחלט.

עצרנו מחוץ לעבודה שלו ואמרתי, "אני חושבת שאני מאוהבת".
"במי?"
"הבחור..עם העיניים הכחולות..."


אותו בחור נבחר להפעיל לנו תאורה בהצגה, מן הסתם, הגורל תמיד אוהב לצחוק עליי.
אז ראיתי אותו הרבה, והתחלתי לשים לב שגם הוא מנסה לתפוס את תשומת ליבי.
קצת מציק או קצת צוחק איתי, ואני מסמיקה ברמות.

לאט לאט, כל הכיתה ידעה שאני מאוהבת בו.
עוצמת רגשות כזו שפשוט אי אפשר להסתיר ואי אפשר לשתוק, את פשוט רוצה לספר לכולם.
את לא רוצה לשתוק אפילו לרגע, רק לדבר על זה כל היום ולחוות את זה כל הזמן.

אבל,
ברגע שהתחלתי להרגיש ממנו יחס
וכשהרגשות התחילו להשתולל לי בלב
המציאות התחילה לבעוט בי.

יש לי חבר
יש לו חברה
זה. לא. טוב.
בכלל לא טוב.
כולם הזהירו אותי, ואמרו לי שאני חיה בסרט.

התחלתי לסבול, היו לי נפילות ועליות נוראיות.

ביום שהוא חייך אליי, הייתי בעננים. וביום שבו הוא לא הסתכל עליי, נפלתי על הספה שם בסלון, לא קמתי, לא זזתי, החיים נראו לי חסרי משמעות.
החברים מהכיתה באו וניחמו אותי וחיבקו.
עישנתי כמו מטורפת.
התחלתי לעשן מריחואנה כל יום
ניסיתי לברוח מכל הבלאגן הנורא שנהיה לי בנפש

נפרדתי מבן הזוג שלי
לא הייתי מסוגלת להסתכל עליו

חיטטתי במשך שעות בפייסבוק ובאינסטגרם של הבחור ושל החברה שלו
האמת?
נראו די מאושרים
אבל כשאת מאוהבת, את מעוותת את המציאות.
"הם סתם מעלים מלא תמונות ביחד כדי להוכיח לעצמם שטוב להם, בעצם היחסים שלהם חרא, הוא מאוהב בי ומת להפטר ממנה, בדוק"
"הוא לא עשה לה לייק על הפוסט האחרון בטח רבו!"

הוספתי אותו לחברים, אבל ברגע שהוא אישר אותי פתאום התחילו להיות לנו מלא חברים משותפים.
לפני שהוספתי אותו לא היו לנו חברים משותפים בכלל.
אז מה חשבתי לעצמי?
"הוא רצה להסוות את זה שהוא הוסיף אותי אז הוסיף מלא אנשים מהבי"ס שלנו"

כל צעד, כל דבר שיצא לו מהפה וכל מבט, תמיד פירשתי לטובתי.

נדחפתי לעבודה שלו עם החברים שלו מהכיתה, עזרתי להם.
באמת עזרתי והם הודו לי, אבל 95% מהזמן שעבדתי איתם הסתכלתי עליו ונמסתי.
הוא היה נראה בעיני כליל השלמות,
מלאך,
לא אנושי,
הדבר הכי יפה שהטבע יצר.

זה בעלי לעתיד, זה מי שאתחתן איתו.

ראיתי הורים וילדים ברחוב מטיילים, ונזכרתי בו כל פעם, חשבתי כמה יהיה מדהים וכמה אהיה מאושרת אם אני אלך איתו ככה עם הילדים שלנו.

"אני והיא חושבים לעבור לגור ביחד"

כן בטח, אתה סתם אומר את זה שאקנא.

"מגניב!"


הזמן עבר אבל לא הייתה התקדמות משמעותית, אף פעם לא ידעתי להתחיל עם בנים. לא יודעת איך לדבר איתם.
בגלל שהייתי רווקה דווקא כן פילרטטתי עם כמה בנים שראיתי שהם בקטע שלי, אבל בחיים לא הצלחתי לדבר איתו ככה.
לפעמים הייתי מגמגמת, לפעמים בורחת.

החברה שלו הוזמנה לעבוד בהצגה שלנו.

כן, הגורל, מרפי, איך שלא תקראו לזה, ממש אוהבים לצחוק עליי.

ואז הסיוט התחיל, התחלתי לראות אותם מול העיניים שלי.
מאכיל אותה בבורקסים
משחקים עם הידיים
מתנהגים בצורה ממש גועלית
לא יכולתי לסבול אותם

זה הרג אותי, בעטתי בדלתות, ברחתי מהחזרות, לא יכולתי להסתכל עליה.

הוא בחיים לא עשה לייק לשום פוסט שלי
בחיים
הוא עשה מלא לייקים לכל שאר האנשים בכיתה שלי
בחיים לא לי

מאיזשהיא סיבה הוא היה מתחמק ממני, היה מוריד פרופיל, לפעמים בורח ממקומות שאני נמצאת בהם.

באיזו מסיבה הוא לא היה מוכן לשבת לידי למרות שלידי היה המקום הפנוי היחיד.

חבר שלו: "ככה הוא, בחור מנומס, אין לו שום דבר נגדך, סתם ביישן".

לא הבנתי.

כל פעם בלימודים היה יושב רחוק ממני, לעולם לא על אותו ספסל.
עם בנות אחרות כן, איתי לא.

הייתי מקבלת המון מסרים סותרים, לא רק ממנו, גם מהחבר הכי טוב שלו.
אף פעם לא הבנתי מה קורה, כל פעם החבר היה זורק הערות מוזרות שמרמזות.

כבר לא פירשתי הכל לטובתי, לפעמים חשבתי שאני באמת חיה בסרט.

התחלתי לייחל שכל זה יגמר ואכן, הרגשות שלי התחילו לדעוך.

הייתה מסיבה.
השתכרנו, חברה שלו ישבה לצידו כל הערב.
הוא נגע בה הרבה, יותר מדי לטעמי, התמזמזו מול כולם,
זה לא היה לעניין ואני כמובן השתגעתי.
ואז היה רגע שבו שנינו היינו מאוד שיכורים, והתחלנו לשיר ביחד שירים, רק שנינו
כולם ישבו דיברו, חברה שלו ישבה ושתקה
היה לה פרצוף כועס 
ואנחנו נהננו יחד, שרנו צחקנו
ואז הם קמו ללכת
הוא כבר ירדה במדרגות והוא נשאר לרגע להגיד לכולם שלום
הייתי מאוד שיכורה אז אני לא זוכרת איך הגענו לזה, אבל הוא הביא לי סטירה ואני הבאתי לו בחזרה
ואני ביקשתי עוד אחת
והוא הביא עוד אחת
ונהנתי מזה

יום לאחר מכן, הם לא הגיעו ללימודים
הגורמים המוסמכים קישרו את זה אליי
הזוג אמר שקרה משהו ולא יכולים להגיע
לא פירטו מה קרה

בצהריים הוא הגיע וחברה שלי ראתה אותו מבולבל ומרוסק

היינו בטוחות שהם נפרדו

יום לפני זה, כשהוא הלך, אני נשארתי, והייתי נורא שיכורה. לקחתי את החבר הכי טוב שלו, זה שזרק מליון רמזים, ושפכתי את ליבי.
אמרתי לו שאני מאוהבת בבחור ברמות, רואה אותנו מתחת לחופה ועוד המון המון דברים מפגרים. 
הוא אמר שהבחור לא בעניין שלי ובחיים לא דיבר עליי אבל בכל זאת ינסה לברר בשבילי.

אחרי כמה ימים, ראיתי אותו, אבל בלעדיה היא לא הגיעה.
אז חשבתי שכנראה נפרדנו, והנה אני רווקה, וניגשתי אליו ולעוד חבר שהיה איתו, ביליתי איתם קצת בחדר החזרות, עבדנו על איזו סצנה והיה נחמד.

הוא קיבל הודעה, ביקש הפסקה.
יצאנו, היא ישבה בסלון.
הם העבירו כמה מילים ביניהם בשקט.
אחרי ההפסקה, ראיתי את הבחור יושב בחדר עם החבר, נכנסתי להם באמצע שיחת נפש, אז לא הפרעתי רק אמרתי שלא אמשיך איתם.

ישבתי בחוץ, עישנתי, הבחור יצא מהבי"ס עם מזוודה קטנה
מה חשבתי בראשי המעוות?
הנה היא העיפה אותו ואת החפצים שלו מהבית

בא החבר שלו, סתם חבר מהכיתה, לא זה שהתוודיתי בפניו.
שאלתי מה קרה, ענה: "עוברת עליו תקופה לא פשוטה", "עם החברה שלו?" "אני לא יכול לדבר על זה, אבל אולי הוא יספר לך בעצמו".

מאז לא הייתי יותר בלימודים בגלל המגיפה.

אבל לאחר כמה ימים שלחתי לו הודעה, שאלתי על סדרות שהוא ממליץ. זה היה כמובן לאחר העצה של חברו הטוב. הוא אמר לי לשאול אותו!
אז הבחור הציע לי כמה וכמה סדרות ואז אמר "וחברה שלי ממליצה גם על..."
ואז הבנתי
שהחברה איתו
קראה את השיחה
לכן הוא גם ענה לי בשיא האדישות
ומאז
שנאתי אותו
הבנתי שהוא איתה וזהו
הם לא נפרדו
לא קרה שם כלום
הכל היה בראש שלי

עבר לי ממנו בטיל
הם התחילו להגזים עם הפוסטים אחד לשנייה בקיר ברמה של ילדים בני 13
נגעלתי
אמרתי לעצמי שמזל שלא יצא איתו כלום כי הוא סמרטוט
עושה כל מה שהיא אומרת לו
הוא מגעיל אותי
הוא נהיה מכוער בעיניי

קראתי את הבלוג שלה, היא הזכירה אותו לפחות 20 פעמים, והבלוג לא עוסק בזוגיות שלה אלא בכל מיני בולשיט על מוזיקה וסטייל ואופנה.
הבנתי שכל התקופה הזו הייתה שקר.

הכל
היה
שקר


חייתי באשליות, ברמה הכי גרועה שיש
הייתי בסטרס במשך כמה חודשים על כלום ושום דבר
נהרסה לי הזוגיות על משהו שלא קיים

אני מרגישה שנרפאתי ממחלה
נרפאתי מאובססיה
נרפאתי מאי ודאות

עבר לי

אני כבר לא אוהבת אותו, לא מאוהבת וכבר אין לי רגשות.
אני מרגישה בעיקר סלידה וכעס.
אני כועסת על עצמי
בניתי לעצמי תמונה של אדם שלא קיים
לא באמת הכרתי אותו, אבל בניתי לעצמי בראש מי הוא ומה המחשבות שלו.
הכל היה לא נכון.
הכל

אני עדיין חולמת עליו לפעמים, לא משהו רומנטי, אבל הוא מופיע שם, לא זוכרת מה קורה בחלומות האלה.
אבל לאט לאט הוא יעלם.


מה למדתי? איך אפשר למנוע את זה בפעם הבאה?

אם יש לך רגשות למישהו, גשי אליו, תתחילי איתו.
אם הרגשות עוברים להתאהבות שהורסת לך את היום?
תדברי איתו דוגרי, אם הוא בעניין אז מעולה.
אם לא? הרגשות יעלמו כאילו לא היו.
בחיים לא לסחוב אי וודאות. מתחרטים על זה תמיד.

1 תגובות
זה ההורמונים או האופי שלי?
26/12/2019 17:42
שרילין
כמו בכל זוגיות שהייתי בה,
שוב זה נגמר אחרי שנה ו7 או 8 או 9 חודשים.
עוד לא נפרדנו, אבל אני לא יכולה לסבול את הפרצוף שלו יותר.
לא שהוא עשה משהו, דווקא להיפך, פתאום התחיל להתאהב בי,
דלוק עליי ברמות.
מתוסכל שאני לא רוצה לנשק אותו חזרה, ומחפשת תירוצים לא להפגש.
אני לא נמשכת אליו כבר תקופה ארוכה.
ניסיתי כמה פעמים להיפרד אבל הוא תמיד השאיר אותי איכשהוא.

אני לא רוצה לשכב איתו, אני נרתעת ברמות
אבל מפנטזת על כל אחד אחר.
אני נדלקת על כל בן או בת שנמצאים לידי, אני חולמת עליהם בלילה.

כל לילה יש לי חלומות מיניים או סתם רומנטיים על כמה אנשים, באותו לילה!

ההורמונים שלי משתגעים, אני מרגישה שיש בתוכי חיים שמחכים לפרוץ החוצה
יש בי יצרים שמחכים שאממש אותם.
אבל הזוגיות עוצרת אותי.

איך נפרדים מבן אדם שאוהב אותך? 
שאתם עוד רגע שנתיים יחד?

איך נפרדים מהמשפחה שלו, איך מספרים למשפחה שלי אחרי ששברתי להם את הלב כבר כמה פעמים בגלל פרידות קודמות.

אני לא רוצה לאבד אותו
כיף לי לישון איתו ולבלות איתו
כיף לנו יחד וזה לא מובן מאליו

מי עוד ידפוק איתי צ'ייסרים בקופיקס ואז יסע איתי לצד השני של העיר כדי לאכול המבורגר בזול?
מי יזרום איתי על לעשן כל פעם כמו 2 נרקמונים?

ומה יהיה בעתיד? איך אכנס לעוד זוגיות?
הרי החשק המיני יעבור לי תוך שנה, כמו תמיד.
אני לא אוכל להיות עם פרטנר אחד כל החיים?
תמיד אחליף כדי שיהיה אקשן ושינוי?

אני חייבת לגוון בכל דבר בחיים
מחליפה המון מקומות עבודה
משנה כל פעם מסלולי נסיעה
מחליפה קבוצות חברים
מחליפה מערכות יחסים
מחליפה חברות
כל פעם משנה כיוון ומחדשת
לא מסוגלת להשאר במשהו אחד לזמן ארוך
איך מתחתנים ומביאים ילדים ככה?

ומה אם אני פוליאמורית?
אני בטוחה שאם יהיה לי מותר לצאת ולשכב עם עוד אנשים
אז לא יעלם לי החשק מיני בקשר
אבל מצד שני! אני קנאית, איך חיים עם זה שבן הזוג שלך מתאהב באחרים ומזיין אותם?
לא יודעת איך אפשרי לחיות עם זה, נשמע לי מזעזע.
אבל מאוד מסתדר לי להתאהב ולהזדיין כל מיני אנשים ואז לחזור לבן הזוג העיקרי שלי.

כל חיי התאהבתי בעוד אנשים בזמן שהייתי בזוגיות
בעיקר בבנות
אבל כרגע גם נדלקתי על בחור
אני מתרגשת לראות אותו ונשארת במיוחד כדי שיראה אותי ועוברת לידו בכוונה ומסתכלת לו בעיניים ומנסה לפתח שיחה וממש מאושרת ומרגישה שיש לי מטרה

אני מביאה ביד על אנשים שאני מכירה, כאלה שעובדים איתי ולומדים איתי, אני נמשכת לכל דבר שזז.

אני חייבת להפרד ממנו, הוא לא יודע שאני ככה. הוא חושב שאני שלו.
אני לא רוצה לאבד אותו אבל הוא ינתק כל קשר איתי ברגע שנפרד.


איזה פאקינג ב-א-ס-ה.
1 תגובות
למה אני פה?
04/11/2018 15:25
שרילין
את לא נראית כמו שחקנית
את לא נראית כמו אחת שתרצה להיות שחקנית
חשבתי שתגידי שאת לומדת "פיסיקה"
אני רוצה שתמר, מיכל ורינה ישחקו בסצנה שלי
את לא מספיק משוגעת
את זקנה
אין לך קורדינאציה עם הסיגריה
אין לך קורדינאציה
את לא יודעת לזוז עם הגוף
את נראית ממש עדינה
לא ציפיתי שתשחקי ככה
תפסיקי לשיר את עושה לי כאב ראש
את לא יודעת את המנגינה
את לא מדייקת
את לא עבדת מספיק קשה
אתן לא מקשיבות למה שאני אומר
את יכולה לשחק בסדרת נוער
מה את עושה פה בעצם? למה הגעת? את פה כבר שנה וחצי, למה?
חלק הגיעו לעבוד על בטחון, חלק רוצים להיות שחקנית, למה את הגעת?
את רוקדת מוזר
תפסיקי לרקוד לידי מוזר תרקדי כמו בת
את לא נשית
את נשית מדי
את נערית
את לא יכולה לשחק זקנה
את זקנה
את זקנה
יש לך נפש זקנה
השיניים שלך צהובות
תעשי כבר גשר
רואים שיפור, אבל באמת השיניים שלך צהובות
לכי שורה אחורה
מה עובר על השיער שלך?
את נראית כאילו לא ישנת
מה נסגר עם השיער שלך?
חבל שלא התאפרת את נראית חיוורת
את קמצנית
את אדישה
איך תהיי שחקנית אם את כזאת אדישה
יש לך הבעת פנים אחת
בואי תשחקי לנו
תראי מה את יודעת
איך תהיי שחקנית אם את לא יכולה לעשות מונולוג עכשיו מולנו?
זה לא ריאלי, לכי ללמוד
איך תרוויחי כסף?
מה, אז, אחרי הקורס הזה, את עדיין רוצה לשחק?
לא השתנה לך הכיוון אולי?
היית בסדר
היה בסדר
את סבבה
אולי פשוט תקחי את זה כתחביב מהצד?
את מפספסת את הפונטנציאל שבך
אולי יכלת למצוא תרופה חדשה?
אני לא יודעת לשיר, לרקוד, לשחק
אז למה אני עדיין כאן?
למה?
הרי יש הרבה דברים אחרים שאני כן טובה בהם וכן ילך לי חלק
אז למה אני הולכת לכאן?
למה הוצאתי על זה כל כך הרבה זמן וכסף ודם ויזע?
למה אני פה
אם כולם
כולם
כל אחד שאי פעם פגשתי
אומר שזה לא המקום שלי
מה יהיה עם המוח המטומטם שלי שמוביל אותי למקומות בלתי אפשריים
שמעלים לי חרדות
ומאיצים את הלב ל200
למה אני לא יכולה ללכת במסלול הרגיל
למה אני לא יכולה להיוולד מוכשרת?
למה נולדתי רגילה ונורמלית ובינונית
למה אני גרועה בכל מה שאני אוהבת
למה אני חולת סרטים ומוזיקה ואומנות ומתרגשת בטירוף ויכולה לדבר עליהם המון
אבל פיזית
עושה את זה גרוע
שרה חרא
משחקת בינוני מאוד מאוד
בינוני מינוס
איך אני אעלה כל פעם לבמה
בידיעה שאני התלמידה הגרועה ביותר?
2 תגובות
מגיע לך
23/05/2018 22:22
שרילין
מגיע לך להיות מאושרת
צאי משם
תטפסי מהבור
תאחזי חזק בקירות
יש למעלה טוב
אל תתפשרי על קיים
אז מה שנוח אז מה שמוכר
יש טוב שמחכה בחוץ

אנשים לא אנשים
דמויות עם כתרים מפלסטיק
שעומדים מעלייך
צברו שנים בעולם
קילומטראז' גבוה
אך אינם יודעים אהבה ונפש
כמו ילדים, רומסים את החלש מהם
מרגישים נעלים
העיטורים, השבחים, הדירה בצפון תל אביב, הרזומה
ככל שהם בולטים
כלל שנראים חזקים
כך יש יותר ריק

אל תתפשרי על הקיים
אז מה שנוח אז מה שמוכר
יש טוב שמחכה בחוץ

ותרי על ההרגל
אל תלכי על בטוח
אל תסחפי אחר דמויות עם כתרים מפלסטיק
יש בך יותר משלושת השופטים גם יחד
לכי בעקבות הפחד, הוא מוביל לאמת
בעקבות השבילים הלא משורטטים
קחי גיר
שרטטי לעצמך דרך שאף אחד לא מכיר

הפחד יוביל אותך למקום הנכון
איפה שהנפש שוכנת
רק להעז
לההין
להעז

עוד צעד ועוד צעד והרבה אבנים
וסלעים צבעוניים עם תלתלים סלעים עשירים
ליצור בהם סדק, ליצור חור
לעבור דרכו
זה לא יבוא בקלות אבל זה יבוא
זה יבוא
את תראי להם מה זה
הם יראו מה פספסו

אסור לתת צורה לאמנות
אין לחנך
אין לחוקק
לא מסגרת לא משמעת
אמנות מקבלים
מילים מרגישים

לתחושות יש לתת במה
לתת לפרוץ
לתת קול
אך לעולם לא לעצב מחדש

אל תתפשרי על קיים
אז מה שנוח אז מה שמוכר
יש טוב שמחכה בחוץ
לכי בעקבות הפחד, הוא מוביל לאמת
בעקבות השבילים הלא משורטטים
קחי גיר
שרטטי לעצמך דרך שאף אחד לא מכיר.
1 תגובות
יש לי גוף יפה אבל זו הבעיה
04/05/2018 12:54
שרילין
כל חיי סבלתי מכך שאני רזה. מבנה גוף קטן.
אומנם יש לי מראה נשי, יפה ועדין, וזהו חלומן של נשים רבות.
אבל אני שונאת את זה כלכך!
אנשים תמיד מתייחסים אליי, לאופי שלי, בהתאם למראה החיצוני.
הם חושבים שאני בחורה מאוד עדינה ורגישה וקטנה, לא יכולה לעשות הרבה וגם לא בדיוק אסרטיבית.

עקיצות שספגתי בילדות על זה שאני רזה, עור ועצמות משפיעות לי על הדימוי העצמי עד היום

אבל עכשיו אני כבר לא ילדה ויש לי גוף קצת יותר נשי, אבל עדיין הלוואי שהייתי גבוהה, גדולה, יותר משקל. מראה יותר קשוח.
שיהיה לי קול עבה וחזק. לא גבוה.
שלא יחשבו שאני ילדה בת 18, קטנה ומסכנה שלא יודעת כלום מהחיים שלה. כי אני בת 21 ואומנם זה נשמע צעיר אבל עברתי דברים ואני דווקא כן יודעת קצת מהחיים שלי.
שלא ישאלו אותי בתחנת דלק "את בטוחה שאת לא צריכה עזרה??"
ושלא ימנעו ממני לעבוד בבתי ספר עם תלמידים קשים או ערבים, רק כי אני לא נראית מספיק קשוחה.
אם תכנסו לשיעור שלי, תראו שאני מחזיקה אותם יותר מהמחנכת שלהם.
ושלא יפתחו עיניים כשרואים שאני עובדת בעבודה פיזית.
שהמדריכות בחדר כושר לא ירחמו עליי בגלל שאני נראית חלשה.
שהגברים בכביש לא יצפרו או יהבהבו לי בגלל שאני אישה, שיעשו את זה בגלל שאולי נהגתי כמו בן אדם חרא. אבל לא בגלל שאני אישה
שגברים לא יגשו אליי בחנייה ויעזרו לי לחנות עוד לפני שראו שהסתבכתי בכלל.
אני יכולה לחנות פי 1000 יותר טוב מכם.
אל תציעו עזרה למי שלא ראיתם שטעה עדיין.
למה 3 בחורות יכולות לעבוד עם אוכלוסיה קשה אבל אני לא?
למה הן טובות יותר ממני? הן לא באמת יותר טובות הרי. אני יודעת מה טיב ההדרכה שלי. זה רק בגלל שהן נראות יותר גדולות.

למה ילד שנכנס לי לשיעור שואל אותי מאיזה בי"ס אני? סיימתי בי"ס לפני 3 שנים.
למה זה קורה
נמאס לי כבר
אני רוצה שיקחו אותי ברצינות..

אני נמנעת מלדבר על כל דבר שקשור לסקס כשאני ליד גברים. מנסה להמנע כמה שיותר ממגע, חברותיות יתר ומנסה לא להשמע "נשית".
אבל זה לא מונע מהם להסתכל עליי רק בתור "בחורה" ולא בתור אחת מהחבר'ה.
הפלרטוטים והרמיזות המיניות עדיין מגיעים.
עדיין לא מזמינים אותי למפגשים כי הם רוצים פגישה רק של בנים.

בחיים לא ידעתי כמה קשה להיות אישה עד השנה האחרונה. מתי שהפכתי באמת לאישה בעולם.

אני סובלת על בסיס יומי מאפליה במקומות עבודה, על הכביש, הטרדות מכל עבר- ברחוב, מקומות בילוי, ישיבות עם החברים.
ולפעמים אני מרגישה שווה בין הבריות. מרגישה שמתייחסים לבן אדם שאני. אבל מהר מאוד מזכירים לי שאני "בחורה".

אני מנסה להעצים את עצמי כל יום מחדש, למצוא כוחות להמשיך ולהתמודד למרות כל הקשיים והעולם העקום.
ואז פתאום הגוף שלי קורס באמצע אימון, ומזכיר לי כמה שאני חלשה. כמו שכולם חושבים.
3 תגובות
« הקודם 1 2 3 הבא »