עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

באתי להתלונן על חיי בעיקרון
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
To remember
-"It doesn't have to make sense to make sense."

- "Nothing Good Happens After 2 A.M."

-"לפעמים אני שוכחת להיות עצמי. וחבל, כי עצמי זה אחלה"

-"Never regret anything that made you smile"
למה אני פה?
04/11/2018 15:25
שרילין
את לא נראית כמו שחקנית
את לא נראית כמו אחת שתרצה להיות שחקנית
חשבתי שתגידי שאת לומדת "פיסיקה"
אני רוצה שתמר, מיכל ורינה ישחקו בסצנה שלי
את לא מספיק משוגעת
את זקנה
אין לך קורדינאציה עם הסיגריה
אין לך קורדינאציה
את לא יודעת לזוז עם הגוף
את נראית ממש עדינה
לא ציפיתי שתשחקי ככה
תפסיקי לשיר את עושה לי כאב ראש
את לא יודעת את המנגינה
את לא מדייקת
את לא עבדת מספיק קשה
אתן לא מקשיבות למה שאני אומר
את יכולה לשחק בסדרת נוער
מה את עושה פה בעצם? למה הגעת? את פה כבר שנה וחצי, למה?
חלק הגיעו לעבוד על בטחון, חלק רוצים להיות שחקנית, למה את הגעת?
את רוקדת מוזר
תפסיקי לרקוד לידי מוזר תרקדי כמו בת
את לא נשית
את נשית מדי
את נערית
את לא יכולה לשחק זקנה
את זקנה
את זקנה
יש לך נפש זקנה
השיניים שלך צהובות
תעשי כבר גשר
רואים שיפור, אבל באמת השיניים שלך צהובות
לכי שורה אחורה
מה עובר על השיער שלך?
את נראית כאילו לא ישנת
מה נסגר עם השיער שלך?
חבל שלא התאפרת את נראית חיוורת
את קמצנית
את אדישה
איך תהיי שחקנית אם את כזאת אדישה
יש לך הבעת פנים אחת
בואי תשחקי לנו
תראי מה את יודעת
איך תהיי שחקנית אם את לא יכולה לעשות מונולוג עכשיו מולנו?
זה לא ריאלי, לכי ללמוד
איך תרוויחי כסף?
מה, אז, אחרי הקורס הזה, את עדיין רוצה לשחק?
לא השתנה לך הכיוון אולי?
היית בסדר
היה בסדר
את סבבה
אולי פשוט תקחי את זה כתחביב מהצד?
את מפספסת את הפונטנציאל שבך
אולי יכלת למצוא תרופה חדשה?
אני לא יודעת לשיר, לרקוד, לשחק
אז למה אני עדיין כאן?
למה?
הרי יש הרבה דברים אחרים שאני כן טובה בהם וכן ילך לי חלק
אז למה אני הולכת לכאן?
למה הוצאתי על זה כל כך הרבה זמן וכסף ודם ויזע?
למה אני פה
אם כולם
כולם
כל אחד שאי פעם פגשתי
אומר שזה לא המקום שלי
מה יהיה עם המוח המטומטם שלי שמוביל אותי למקומות בלתי אפשריים
שמעלים לי חרדות
ומאיצים את הלב ל200
למה אני לא יכולה ללכת במסלול הרגיל
למה אני לא יכולה להיוולד מוכשרת?
למה נולדתי רגילה ונורמלית ובינונית
למה אני גרועה בכל מה שאני אוהבת
למה אני חולת סרטים ומוזיקה ואומנות ומתרגשת בטירוף ויכולה לדבר עליהם המון
אבל פיזית
עושה את זה גרוע
שרה חרא
משחקת בינוני מאוד מאוד
בינוני מינוס
איך אני אעלה כל פעם לבמה
בידיעה שאני התלמידה הגרועה ביותר?
2 תגובות
מגיע לך
23/05/2018 22:22
שרילין
מגיע לך להיות מאושרת
צאי משם
תטפסי מהבור
תאחזי חזק בקירות
יש למעלה טוב
אל תתפשרי על קיים
אז מה שנוח אז מה שמוכר
יש טוב שמחכה בחוץ

אנשים לא אנשים
דמויות עם כתרים מפלסטיק
שעומדים מעלייך
צברו שנים בעולם
קילומטראז' גבוה
אך אינם יודעים אהבה ונפש
כמו ילדים, רומסים את החלש מהם
מרגישים נעלים
העיטורים, השבחים, הדירה בצפון תל אביב, הרזומה
ככל שהם בולטים
כלל שנראים חזקים
כך יש יותר ריק

אל תתפשרי על הקיים
אז מה שנוח אז מה שמוכר
יש טוב שמחכה בחוץ

ותרי על ההרגל
אל תלכי על בטוח
אל תסחפי אחר דמויות עם כתרים מפלסטיק
יש בך יותר משלושת השופטים גם יחד
לכי בעקבות הפחד, הוא מוביל לאמת
בעקבות השבילים הלא משורטטים
קחי גיר
שרטטי לעצמך דרך שאף אחד לא מכיר

הפחד יוביל אותך למקום הנכון
איפה שהנפש שוכנת
רק להעז
לההין
להעז

עוד צעד ועוד צעד והרבה אבנים
וסלעים צבעוניים עם תלתלים סלעים עשירים
ליצור בהם סדק, ליצור חור
לעבור דרכו
זה לא יבוא בקלות אבל זה יבוא
זה יבוא
את תראי להם מה זה
הם יראו מה פספסו

אסור לתת צורה לאמנות
אין לחנך
אין לחוקק
לא מסגרת לא משמעת
אמנות מקבלים
מילים מרגישים

לתחושות יש לתת במה
לתת לפרוץ
לתת קול
אך לעולם לא לעצב מחדש

אל תתפשרי על קיים
אז מה שנוח אז מה שמוכר
יש טוב שמחכה בחוץ
לכי בעקבות הפחד, הוא מוביל לאמת
בעקבות השבילים הלא משורטטים
קחי גיר
שרטטי לעצמך דרך שאף אחד לא מכיר.
1 תגובות
יש לי גוף יפה אבל זו הבעיה
04/05/2018 12:54
שרילין
כל חיי סבלתי מכך שאני רזה. מבנה גוף קטן.
אומנם יש לי מראה נשי, יפה ועדין, וזהו חלומן של נשים רבות.
אבל אני שונאת את זה כלכך!
אנשים תמיד מתייחסים אליי, לאופי שלי, בהתאם למראה החיצוני.
הם חושבים שאני בחורה מאוד עדינה ורגישה וקטנה, לא יכולה לעשות הרבה וגם לא בדיוק אסרטיבית.

עקיצות שספגתי בילדות על זה שאני רזה, עור ועצמות משפיעות לי על הדימוי העצמי עד היום

אבל עכשיו אני כבר לא ילדה ויש לי גוף קצת יותר נשי, אבל עדיין הלוואי שהייתי גבוהה, גדולה, יותר משקל. מראה יותר קשוח.
שיהיה לי קול עבה וחזק. לא גבוה.
שלא יחשבו שאני ילדה בת 18, קטנה ומסכנה שלא יודעת כלום מהחיים שלה. כי אני בת 21 ואומנם זה נשמע צעיר אבל עברתי דברים ואני דווקא כן יודעת קצת מהחיים שלי.
שלא ישאלו אותי בתחנת דלק "את בטוחה שאת לא צריכה עזרה??"
ושלא ימנעו ממני לעבוד בבתי ספר עם תלמידים קשים או ערבים, רק כי אני לא נראית מספיק קשוחה.
אם תכנסו לשיעור שלי, תראו שאני מחזיקה אותם יותר מהמחנכת שלהם.
ושלא יפתחו עיניים כשרואים שאני עובדת בעבודה פיזית.
שהמדריכות בחדר כושר לא ירחמו עליי בגלל שאני נראית חלשה.
שהגברים בכביש לא יצפרו או יהבהבו לי בגלל שאני אישה, שיעשו את זה בגלל שאולי נהגתי כמו בן אדם חרא. אבל לא בגלל שאני אישה
שגברים לא יגשו אליי בחנייה ויעזרו לי לחנות עוד לפני שראו שהסתבכתי בכלל.
אני יכולה לחנות פי 1000 יותר טוב מכם.
אל תציעו עזרה למי שלא ראיתם שטעה עדיין.
למה 3 בחורות יכולות לעבוד עם אוכלוסיה קשה אבל אני לא?
למה הן טובות יותר ממני? הן לא באמת יותר טובות הרי. אני יודעת מה טיב ההדרכה שלי. זה רק בגלל שהן נראות יותר גדולות.

למה ילד שנכנס לי לשיעור שואל אותי מאיזה בי"ס אני? סיימתי בי"ס לפני 3 שנים.
למה זה קורה
נמאס לי כבר
אני רוצה שיקחו אותי ברצינות..

אני נמנעת מלדבר על כל דבר שקשור לסקס כשאני ליד גברים. מנסה להמנע כמה שיותר ממגע, חברותיות יתר ומנסה לא להשמע "נשית".
אבל זה לא מונע מהם להסתכל עליי רק בתור "בחורה" ולא בתור אחת מהחבר'ה.
הפלרטוטים והרמיזות המיניות עדיין מגיעים.
עדיין לא מזמינים אותי למפגשים כי הם רוצים פגישה רק של בנים.

בחיים לא ידעתי כמה קשה להיות אישה עד השנה האחרונה. מתי שהפכתי באמת לאישה בעולם.

אני סובלת על בסיס יומי מאפליה במקומות עבודה, על הכביש, הטרדות מכל עבר- ברחוב, מקומות בילוי, ישיבות עם החברים.
ולפעמים אני מרגישה שווה בין הבריות. מרגישה שמתייחסים לבן אדם שאני. אבל מהר מאוד מזכירים לי שאני "בחורה".

אני מנסה להעצים את עצמי כל יום מחדש, למצוא כוחות להמשיך ולהתמודד למרות כל הקשיים והעולם העקום.
ואז פתאום הגוף שלי קורס באמצע אימון, ומזכיר לי כמה שאני חלשה. כמו שכולם חושבים.
3 תגובות
לא מתאהבים בי
06/03/2018 08:53
שרילין
אני חושבת שאני יכולה להיות בת הזוג הטובה ביותר בעולם
אין מישהי שתהיה מושלמת כמוני
באמת, יש בי המון אהבה ונתינה
אבל משום מה, אף אחד לא מתאהב בי
יצאתי פה ושם עם בחורים, היה כיף ונחמד אבל הם טענו שלא הרגישו אליי שום דבר.

אני לא מבינה איך אנשים בעולם מתאהבים, מתחתנים, מביאים ילדים לעולם.
ואני בקושי יכולה לגרום למישהו להשאר יותר מחודש.

מה דפוק בי? אני לא רואה את זה
הם אומרים שאני לא משחקת משחקים כמו שאר הבנות, שאני יודעת מה אני רוצה, ושהם אוהבים את זה.
אם אתם אוהבים את זה שאני כזאת, איך זה מונע מכם להתאהב בי?

זה פרדוקס ואני לא מצליחה להבין מה לעשות.

אני לא רוצה לשחק אותה רעה וקשוחה, אני רוצה להיות אני.
שמישהו יתאהב בי, אותה הילדה המתלהבת והמתרגשת, שמתאהבת ונסחפת מהר, שאוהבת לגעת, שדורשת צומי.

אני רוצה להיות אמיתית ומשוחררת בלי מסיכות

אבל אף אחד לא חושק בזה..
3 תגובות
תסכול יאוש דכאון
26/02/2018 16:35
שרילין
בא לי לבכות.

אין לי חברות בנות.
יש לי פה ושם ידידים, אבל אף אחד לא פנוי אף פעם לבלות ביחד.
רציתי ללכת למסיבה בשישי, וחצי שעה לפני שיצאתי מהבית חברה ביטלה לי

והיא לא כזאת חברה.

ככל שאני מתבגרת יותר קשה לי לחיות
אני מודאגת מאוד מכסף
איך אצליח לשלם על 3 שנות לימוד
איך אחיה במהלכן אם לא יהיה לי זמן לעבוד
ואני עוד צריכה לעבור מבחני קבלה

והתחלתי לצאת עם מישהו שלא מדבר איתי מספיק
אני משתגעת מזה אני מתגעגעת קשה לי
אני מנסה לספר לעצמי שזה טוב קצת מרחק ושיש הזדמנות להתגעגע
אבל זה סתם גורם לי להרגיש לבד

ואני מרגישה שיש לו מוח קרימינלי קצת וזה לא מוצא חן בעיני
למרות שממש יש לי חיבור איתו ומרגישה איתו בנוח ואווירה ביתית.

נראה לזה ילך. בטח ידפק כמו כל שאר מערכות היחסים שלי.

אין לי מספיק כסף ונמאס לי לראות אנשים שיש להם הכל
אוטו מטורף
לימודים מממנים להם
מישהו שאוהב אותם
חברים

אין לי כלום

פשוט קר לי ואני רוצה לבכות ואני מפחדת מהכל
וכשאני רוצה קצת לברוח מהמחשבות
לבלות
לעשן

אז אין לי פאקינג עם מי.

רוצה לערבב לעצמי קצת ברנדי עם מיץ
לפתוח נרגילה
אם אין לי עם מי להנות, לפחות אהנה עם עצמי.
1 תגובות
« הקודם 1 2 3 הבא »